״לאחר הרבה מאוד התחבטויות עם אחרים ועם עצמי החלטתי שאני עוזבת את הלימודים שלי לתואר ראשון והולכת על מה שאני באמת רוצה. כמעט כל אנשי המקצוע אמרו לי שגיל 25 זה גיל מאוחר מדי בשביל להתחיל ללמוד מחול ושזה פשוט לא מציאותי. את הדברים האלה שמעתי כבר הרבה לפני, עד שהגיע הגיל שצברתי מספיק בטחון עצמי בשביל להגיד שאני הולכת על זה, גם אם זה מאוחר מדי… אני רוצה לבדוק בעצמי ונמאס לי להקשיב לאחרים כל הזמן. אני רוצה לראות בעצמי שאני לא מצליחה! לפחות כך לא אבזבז את החיים שלי בחרטות ובמחשבות על מה יכל להיות. היה מפחיד להתחיל את השנה במקום חדש כשכל החברים שלי ממשיכים לשנה ב' של התואר ו"עושים משהו עם החיים
שלהם" ואני הולכת למקום חדש כולי חששות ותקוות שסוף סוף אמצא את עצמי במקום בו ארגיש נכון. לאחר כמה ימים של לימודים אנחת רווחה גדולה – אני מרגישה שזה זה! זה מה שחיפשתי ולא הצלחתי למצוא באף מקום אחר! נכון שאני רק מתחילה אבל כאן מתייחסים אלי במלוא הרצינות ולא עושים הנחות, מעירים לי על כל הדברים החשובים בשביל לייצר תנועה נכונה בגוף מהמקום הכי עמוק. אני עדיין לא מצליחה לעשות הרבה דברים אבל כאן סוף סוף הבנתי שזה תהליך… ולא אני לא אמורה לעבור אותו בתסכול ובלחץ – כאן אני מרגישה שבאמת מאמינים בי ואפילו מעבר – יודעים שיקח לי זמן אבל בסופו של דבר אני אצליח, וזה גורם לי להאמין בעצמי.
כך אני מורידה מעצמי את הלחץ ופשוט מעיזה, מעיזה לעמוד בשורה הראשונה גם אם אני לא זוכרת את הצעדים פרפקט, מעיזה לשאול שאלות באמצע השיעור וגם בהפסקה, מעיזה לצאת מהפינה/ אלה דברים שלא הצלחתי לעשות לפני שהגעתי לקבוצה, עכשיו יש לי את הבטחון להרגיש טוב גם אם לא הכל מצליח ולגשת לדברים ממקום של חקירה אמיתית וסבלנות כלפי
הגוף שלי. אני מרגישה שאני באמת רוקדת ולא רק מעתיקה כמו תוכי, המורים לא חוסכים בהסברים ונותנים מקום גם לתחו־
שות ולרגשות שלי ושל כל הקבוצה ואני מוצאת את עצמי מתקשה להחליט באיזה מורה אני מאוהבת יותר!
כל כך שמחה ואסירת תודה למקום היפה הזה ליד הים, שהוא בעצם האנשים והמורים שגורמים לו להיות ולהישאר כפי שהוא…
המון תודה."